פרק חמישי

חֲמִישִׁית, הַכְנָסַת אוֹרְחִים, הֵם הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד, לָתֵת לָהֵם בֵּית מְנוּחָה שֶׁיָּנוּחוּ בּוֹ, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁהֵם הוֹלְכֵי דְּרָכִים, בְּסוֹד הַגָּלוּת, לְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתָם, צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם שָׁם. וּלְפִי הַמִּתְבָּאֵר בַּזֹהַר [וירא קט"ו, כ'], שֶׁזּוֹ מִצְוָה מִתְקַיֶּימֶת בְּהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ [שופטים ה' י], שֶׁהֵם הַמִּתְגָּרְשִׁים מִבָּתֵּיהֶם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיִּהְיוּ הָאוֹרְחִים עוֹסְקִים בְּצָרְכֵי הַמַּלְכוּת. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה יִחוּד אֶל הַתִּפְאֶרֶת בְּמַלְכוּת מִבְּחִינָה אַחֶרֶת וְקוֹבֵעַ מָקוֹם לְתוֹרָתוֹ, גּוֹרֵם שֶׁהַתִּפְאֶרֶת יַעֲשֶׂה מְלוֹנוֹ בְּמַלְכוּת. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּתִּקּוּנִים [בהקדמה]. וְאֶל הָאוֹרְחִים צָרִיךְ לְהָכִין אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוָיָה, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְנִיס הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד אֶל הַמַּלְכוּת, וְלָתֵת לָהֶם שָׁם אֲכִילָה, מֵעֵין "בָּאתִי לְגַנִּי וכוּ' אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" [שיר השירים ה', א'], שֶׁהוּא שֶׁפַע רָאוּי לַהַנְהָגָה הָתַּחְתּוֹנָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת מִצַּד הַגְּבוּרָה הַמְּתוּקָה, וּשְׁתִיָּה, מֵעֵין "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" [שם],שֶׁהוּא שֶׁפַע פְּנִימִי מִן הַיַּיִן הַמְשֻׁמָּר וּמִסּוֹד הֶחָלָב הַמִּתְמַתֵּק, לְקַשֵּׁר הַתִּפְאֶרֶת בְּמַלְכוּת יַעֲקֹב וְרָחֵל וְהַגְּבוּרָה בְּנֶצַח אוֹ בְּהוֹד, כִּי כֵן פֵּרְשׁוּ בְּרָעֲיָא מְהֵימְנָא [ויקרא דף ג' ב], וְהַלְּוָיָה, לְהָבִיא עַצְמוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שָׁם עִמָּהֶם בִּדְיוֹקָן עֶלְיוֹן, לְלַוּוֹתָם שָׁם, עוֹד לְהָבִיא שְׁאָר הַסְּפִירוֹת שָׁם עִמָּהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְוָיָה טוֹבָה, וְכַמָּה דְּבָרִים נִכְלָלִים בְּתִקּוּן זֶה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יִשְׁתַּדֵּל בְּצֹרֶךְ הֶדְיוֹט וִיכַוֵּן בִּרְמִיזוֹתָיו, וּמֻבְטָח הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעְלָה כַּיּוֹצֵא בוֹ, אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בַּסּוֹדוֹת. וּמַה טּוֹב לְהַזְכִּיר בְּפִיו רְמִיזַת כַּוָּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, לְקַיֵּם "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" [דברים ל', י"ד


חֲמִישִׁית הַכְנָסַת אוֹרְחִים הֵם הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד לָתֵת לָהֶם בֵּית מְנוּחָה שֶּׁיָּנוּחוּ בָהּ דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁהֵם הוֹלְכֵי דְּרָכִים בְּסוֹד הַגְלוֹת לְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתָם צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם שָׁם



הכנסת אורחים פשוטו כמשמעו שאנחנו מכניסים אורחים אנו דואגים לתת להם אוכל
שתיה ואנחנו מלווים אותם שירגישו רצויים עד כדי הרגשה של בית אז מה הקשר בין זה לבין מה שהרמ”ק אומר בעניין הרוחני ופה הרמ”ק אומר לנו שהתפארת והיסוד הם האורחים


(אנחנו כבר יודעים שספירת התפארת המוקד שלה היא בלב והמשמעות שלה היא האיזון הריגשי - בין חסד לגבורה ספירת היסוד המוקד שלה הוא באברי המין בין נצח להוד שלנו והתמצית שלה היא לחיות בתשוקה להצליח להגשים את עצמנו את האור האלוקי שבנו התשוקה לעלות גבוה לספירות העליונות הקבלה קוראת לזה מדרגת יחידה, לעלות לאמת ממש לפגוש את הבורא ולחזור לפה למלכות ולהשתמש בידע הזה בעולם שלנו ואפשר להשתמש בזה יום יום הקבלה גם מכנה את זה סוד רצו ושוב לרוץ לעולמות העליונים לקבל את הידע את האחדות ואל הידע הזה שאנחנו בכלל מחוברים כל הזמן. אנחנו פשוט צריכים לגלות אותו לתפארת וליסוד התפארת שזה האיזון הרגישי והיסוד שזה התשוקה כפי שאמרנו

הַכְנָסַת אוֹרְחִים הֵם הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד לָתֵת לָהֶם בֵּית מְנוּחָה שֶּׁיָּנוּחוּ בָהּ דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת מלכות היא ספירת ההגשמה המקום בו אנחנו מתנהלים יום יום ואם אנחנו נפעל ביום יום שלנו מתוך איזון ריגשי (תפארת) ולא מתוך כעס לא מקנאה לא מתוך משנאה אלא מתוך אהבה נועם וטוב המעשים שלנו יהיו יותר נכונים וכך נרגיש יותר סיפוק נצליח יותר וכל הזמן נתבונן במעשים שלנו מה מפעיל אותנו ומתוך תשוקה להצליח לא באדישות כדי להיות מי שאנחנו באמת מתוך תשוקה ולהגיע הכי קרוב לעליונים וכך החיים יותר טובים ויותר מאושרים

כֵּיוָן שֶׁהֵם הוֹלְכֵי דְּרָכִים למה הם נקראים אורחים התפארת והיסוד כי הם נוודים בְּסוֹד הַגְלוֹת לְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתָם צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם שָׁם. הם אורחים

רוב בני האדם לא באמת מתנהלים מתוך נועם ואיזון רגשי יש לנו מין מנגנון שהמצבים הרגשיים בוחרים בשבילנו. מעין מתגי הפעלה שבוחרים בפעולות שלנו והמצבים הרגשים לוחצים בשבילנו וזה לא באמת בחירה שלנו. לבחור זה לדעת להתנהל בשליטה לדעת שאם יש בי כעס אני לא מגיב אני לא קובע את המצב מיד אני אמתין עד שארגע ורק אז תגיע התגובה הנכונה והמיטיבה ועצם זה שהתפארת והיסוד הן בבחינת הולכי דרכים שזה זה לא דבר רע ולמה? פה הרמ״ק אומר כיוון שהם הולכי דרכים בסוד הגלות לחזר על אבדתם בואו נחשוב על גלות בחיים שלנו נדמיין מצב שבו אנחנו לא נמצאים בשגרה שלנו לדוגמה נחשוב על טיול בחול. זמנים שבהם אנחנו מתנתקים מחיי היום יום שלנו מהמשפחה מהבית מהחברים מעבודה מהשגרה נסיגה מחיי היום יום באופן זמני. הנסיגה הזאת מסייעת לנו למצוא את עצמנו לגדול וללמוד עוד להסיק מסקנות ומשם להתפתח אז מאיפה גלינו? הקבלה אומרת שיש לנו חמש רמות תודעה שמתחברות אל הגוף הפיזי
דרגה הראשונה - שנקראת נפש שזה כוח החיים שמאפשר לנו להיות כאן ולהגשים את עצמנו
הדרגה השניה - שמתחברת אלינו כאן בגוף היא רוח שהיא היכולת שלנו להגיע לאיזון רגשי
הדרגה השלישית היא נשמה - ונשמה היא היכולת שלנו לפעול שיכלי ולהגיע לחידוד היכולת הקוגניטיבית שלנו, לדעת מי אנחנו? למה באנו לפה? באמצעות הנשמה אנחנו נוגעים בסוד המרכבה ויודעים סודות שמסבירים לנו למה קורה ומה שקורה ולמה הבורא מנהיג את העולם בדרך הזאת למעשה מדרגת הנשמה מחברת אותנו ‏לאני הגבוה שלנו.

המדרגה הרביעית היא חיה - חיה היא מדרגה שאנחנו כבר יוצאים מחלק גדול מהאשליות ויש בנו את הידיעה שאנחנו חיים לנצח שאנחנו נצחיים וזה לא משנה אם אני בגוף או לא בגוף אני חיי ואני קיים ואני לא תלוי גוף בכלל. זאת אומרת שגם אם אני נפתר ועוזב את הגוף או חוזר בגוף אחר אני עדין נשאר מי שאני במדרגת חיה אנחנו חווים עונג עמוק חווים שהבורא אוהב אותנו אהבה אין סופית וללא תנאי ומגלים במדרגת חיה את הרצון הגבוה שלנו שהוא לרדת בממדים מהאין סוף עד עולם החומר ולשכוח מהעולמות העליונים לשכוח מהבית כדי להגשים את עצמנו שאנחנו בעליונים אין לנו בחירות בין טוב לרע כי אנחנו אלוקיים ושם אין לנו בחירה וכאן בעולם החומר כשיש מסכים על התודעה שלנו אז קיימת לנו הבחירה וכדי לבחור אנחנו מביאים לידי ביטוי את כל היכולות שלנו את המידות שלנו את התכונות שלנו וככל שעבדנו יותר על המידות שלנו כך אנחנו בוחרים יותר ויותר נכון והסיבה לך היא שאנחנו עושים את זה כי ככה אנחנו יכולים לחזור הביתה שלמים

איפה זה הבית? לכתר למקום שאנחנו חווים את האין סוף עצמו בתוך הבורא בכבודו ובעצמו מדרגה שהקבלה קוראת לה מדרגת יחידה זאת ההוויה שכל מה שקיים הוא יחידה אחת בתוך הבורא, הכל מהכל החי הצומח הדומם וכדומה. אנחנו כולנו גוף אחד שמשפיע על הכלל אנחנו בגלות יצאנו מהאין סוף נפלנו ממדרגת יחידה אל מדרגת חיה , נשמה , רוח ונפש - הנפש מחברת אותנו לחיי היום יום בעולם הזה כדי שנגשים את עצמנו שאנחנו במדרגת יחידה אנחנו לא מתפתחים אנחנו יודעים הכל. אנחנו לא עושים דברים שיאפשרו לנו להיות באמת מי שאנחנו כי מדרגת יחידה כשנבראנו בתהליך הבריאה זה כמו תינוק עם כל הפוטנציאל אבל עדין תינוק כדי שהתינוק הזה יגדל אנחנו צריכים לקבל גוף בעולם החומר בעולם העשייה ואז אותו תינוק גדל וגדל לפי המעשיים שלנו והופך לדבר אלוהי ונשגב כלומר מגשים את הפוטנציאל שלו גלינו מהאין סוף גלינו מהבית שלנו למטרה חיובית וכל שאנחנו עולים ויורדים עולים ויורדים אנחנו יודעים עוד קצת מהידע האין סופי ומורידים עוד שפע לעצמנו ולעולם כולו ובכך כל אחד שעושה את העבודה מהדהד טוב ונועם לעולם כולם

הַכְנָסַת אוֹרְחִים. הֵם הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד לָתֵת לָהֶם בֵּית מְנוּחָה שֶּׁיָּנוּחוּ בָהּ דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת כֵּיוָן שֶׁהֵם התפארת והיסוד הוֹלְכֵי דְּרָכִים
למה הם הולכי דרכים הם לא דרי קבע כי בדרך כלל אנחנו לא מתנהלים מתוך המידות אנחנו זורמים עם החיים ולכן הם רק אורחים ואנחנו צריכים שהם יהיו דרי קבע אנחנו צריכים לפעול כך ביום יום והם לא סתם הולכי דרכים הם הולכי דרכים בסוד הגלות לגדול ולחזור הביתה שלמים בְּסוֹד הַגְלוֹת לְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתָם צָרִיךְ לְהַכְנִיסָם שָׁם
למצוא את מה שהם איבדו את הבורא את האחדות את מי שהם באמת ואותם אנחנו צריכים להכניס אל המלכות כי להיות מי שאנחנו
נאמר על אברהם אבינו הריטריט הראשון הנסיגה שאנחנו מכירים מהגלות הראשונה מה הבורא אמר לאברהם? וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ זאת אומרת שאם תתנתק מכל מה שאתה מכיר תצא מאזור הנוחות שלך תוכל להגיע לארץ אשר אראך אתה תצטרך להקשיב לכל הרמזים להדרכה שלי כדי שתקשיב למה שאני מראה לך זוהי גלות לצורך התקדמות רוחנית ולא סתם התפארת והיסוד הם אורחים ואנחנו צריכים להפוך אותם לדרי קבע וכך נקנה את מידת החסד באמצעות הכנסת אורחים בחיי היום יום שלנו

וּלְפִי הַמִּתְבָּאֵר בַּזֹּהַר (וַיֵּרָא, ח"א קטו:) שֶׁזֶּה הַמִּצְוָה מִתְקַיֶּמֶת בְּהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוֹ זה פסוק שנמצא בספר שופטים בשירת דבורה לאחר המלחמה יבין מלך כנען שהצר הרבה מאד לעם ישראל ולאחר הניצחון שרו דבורה וברק בן אבינועם את השירה ואחד הפסוקים ששם הוא הולכי הדרך שיחו כלומר האנשים שהולכים בדרך ומגיעים ממקום למקום שיחו בתהילת הבורא, תספרו איך הבורא עבד איתנו בנועם ועזר לנו כמה שהאל הוא טוב ועוזר הדגש כאן אומר הרמ״ק שזו מצווה על דרך שיחו כאשר אנחנו זזים ולא במקום הקבע שלנו באים לנו תובנות שאנחנו ולא שאנחנו בחיי היום יום אז קורה האתחול למערכת שלנו ואנחנו מתפתחים
שֶׁהֵם הַמִּתְגָּרְשִׁים מִבֵּיתֵיהֶם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיִּהְיוּ הָאוֹרְחִים עוֹסְקִים בְּצָרְכֵי הַמַּלְכוּת ישנו ספר של הרמ״ק שנקרא גירושים וגירושים הכוונה גירושים מחיי היום יום לצאת אל ההתבודדות אל הטבע וללמוד שם כותב הרמ״ק גילויים שקרו לו בעצמו שהוא היה בנסיגה אותו דבר אנחנו אם נשנה את אזור הנוחות לנו נגלה הרבה דברים
וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה יִחוּד אֶל הַתִּפְאֶרֶת בַּמַּלְכוּת מִבְּחִינָה אַחֶרֶת וְקוֹבֵעַ מָקוֹם לְתוֹרָתוֹ שלא יהיו אורחים ואת הידע שקיבלנו בגלות נביא אותו לעולם העשייה אם נפעל כך גּוֹרֵם שֶׁהַתִּפְאֶרֶת יַעֲשֶׂה מְלוֹנוֹ בַּמַּלְכוּת.

מי שמחובר יוצר אחדות של האורחים במלכות של התפארת והיסוד בחיי היום יום וקובע מקום לתורתו שהם לא יהיו אורחים אלה דרי קבע שיהיה להם מקום בהתנהלות היום יומית מקום במלכות שנפעל בזכות התורה שבאה מהגלות להביא אותה לעולם העשייה ובוחן כל פעולה שלי ואם אנחנו פועלים כך מתוך מודעות ונחישות אנחנו מאריכים יותר ויותר אז פרקי הזמן שבהם אנחנו מתנהלים נכון

וְכֵן פֵּרְשׁוּ בַּתִּקּוּנִים (בַּהַקְדָּמָה) וְאֶל הָאוֹרְחִים צָרִיךְ לְהָכִין אֲכִילָה שְׁתִיָּה לְוָיָה, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְנִיס הַתִּפְאֶרֶת וְהַיְסוֹד אֶל הַמַּלְכוּת וְלָתֵת לָהֶם שָׁם "אֲכִילָה" מֵעֵין "בָּאתִי לְגַנִּי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי" (אז מה הם האכילה שתיה ולויה (שיר השירים ה, א) אכילה?
פה הוא מדבר על מפגש בין הדוד לכלה ומי הכלה? הכלה היא כנסת ישראל הכלה היא אנחנו הכלה היא השכינה מהי שכינה? הגילוי האלוהי בחיי היום יום שמאירה עלינו ההבנה שכל דבר בעולמנו הוא יצירה של בורא עולם
שֶׁהוּא שֶׁפַע רָאוּי לַהַנְהָגָה הַתַּחְתּוֹנָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת מִצַּד הַגְּבוּרָה הַמְּתוּקָה

מהי ההנהגה התחתונה ? זה נקרא התערות הדלא תאתא התעוררות מלמטה למעשה זו התעוררות עם מעשים נכונים שאנחנו עושים ומתעוררים למטה בעולם העשייה בעולמות הרוחניים העליונים אנחנו קוראים לבורא ומזמנים את הבורא אלינו לעולם העשייה וזה נקרא התערות הדלא עילה התעוררות מלמעלה האל מתעורר לפעול עלינו כאן בנועם ולא בקשיים וככל שאנחנו פועלים יותר נכון אנחנו מקבלים חיים יותר נעימים כי הקשיים שאנחנו חווים הם לא באמת קשיים הם רק סימנים לכוון אותנו בדרך ואם אנחנו מאזינים לקול הפנימי שלנו אז אנחנו גדלים וגדלים בזכות זה. אותו עניין האוכל המדובר הוא המעשים הנכונים שלנו. לכן אם התפארת והיסוד הופכים לדרי קבע במלכות החיים שלנו הרבה יותר נעימים מהו אותו האוכל שאנחנו צריכים לתת לאורחים? אומר הרמ״ק בשורה התחתונה הם המעשים הטובים שלנו ידוע בתרשים 10 הספירות שיש יש 3 ערוצי שפע הערוץ הימיני שמחבר את את הכתר אל החכמה אל החסד והנצח ערוץ שמאלי בינה גבורה והוד ערוץ אמצעי כתר דעת תפארת יסוד ומלכות אבל ספירת המלכות נוטה שמאלה ברעיון יותר קרובה לגבורות והתנהלות נכונה לוקחת אותנו אל האמצע לאיזון וזה האוכל שאנחנו נותנים לתפארת והיסוד במלכות. ובכדי שזה יהיה הבית שלהם אני אפעל יותר נכון להיות יותר מודע ולא להיות בכעס או בקנאה וכל השלילי וזה נקרא למתק את הדינים זאת הגבורה המתוקה זו לא גבורה בצד שמאל זה גבורה שהמתקנו זה נקרא תפארת יציבות, נועם כלומר יש לנו את היכולת לחוש ראויים ללא תנאי וגבורה זה לקבל ולא משנה מה אנחנו חושבים על עצמנו כי הבורא אוהב אותנו ללא תנאי השתיה וּ"שְׁתִיָּה" מֵעֵין "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" שֶׁהוּא שֶׁפַע פְּנִימִי מִן הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר ומסוד החלב המתמתק חלק משיר השירים היין המשומר הוא כינוי קבלי לתובנות שהגיעו מחכמה נקיה מנבואה ככל שאנחנו מאוזנים רגשית יש בתוכנו פחות רעשים והצד השיכלי שלנו מתחדד שאני פועל בנועם אני יותר אובייקטיבי כלומר השתיה שאני נותן לאורחים היא השתדלות לפעול מתוך מודעות מתוך דעות נכונות ואני חייב בחיי היום יום לבחון את האמנות שלי מהיסוד להסתכל אחורה האם אני מרגיש ראוי או שאולי דברים קשורים בכלל לעבר לשלי לילדות שלי לכן צריך לפעול מתוך אמונות טובות ומיטיבות וּמִסּוֹד הֶחָלָב הַמִּתְמַתֵּק זה מה שנקרא בחינת דם נעכר ונעשה חלב. דם הוא אדום וזה צבע של דין. לעשר הספירות ישנן צבעים מיצגים של הספירות ואדום זה צבע שקשור לקשיים, לדינים אבל עם הדם נהפך לחלב וחלב הוא לבן ולבן הוא צבע של ספירות החסד והרחמים שזה קשור לכתר כי בכתר יש לנו את י״ג מידות הרחמים והבינה שייכת לצד השמאלי היא קשורה לצד הדין ועד שאנחנו לא מתפתחים מפעילות אותנו דעות לא נכונות אנחנו לא תמיד מרגישים אהובים רצויים אנחנו יכולים לשנוא לקנא וכל מה שקיים בדין וכו אבל ככל שנחבר את הבינה לתובנות נכונות וזה נקרא להפוך את הדם לחלב את האדום של הדין אנחנו הופכים ללבן לצבע של חסד אנחנו מעברים את הבינה מהצד השמאלי לאמצע מתחברים לתובנות הנכונות שמפעילות אותנו ובכך אנחנו ממתקים את הדינים ואז אנחנו מאירים את מעלת הנשמה שלנו שמעלת הנשמה שלנו קשורה לספירת הבינה הבינה היא ספירת שכלית היא היכולת שלנו להבין לנתח לזכור לדעת מי אנחנו ואם אנחנו משתמשים ביכולת השכלית למחשבות נכונות באמונות מיטיבות אני ממתק את הדין ומתחבר אל קו האמצע בכך אני נותן שתיה לתפארת וליסוד לאורחים במלכות כלומר בחיי היום יום אני גם פועל מתוך איזון רגשי וגם מתוך תובנות נכונות אז שתיה זה שתתי ייני עם חלבי אנחנו נותנים לתפארת וליסוד תובנות נכונות ובכך אנחנו ממתקים את הדין הופכים אותו מיין אדם לחלב לבן ומתחילים להתנהל בנועם. השתיה וּ"שְׁתִיָּה" מֵעֵין "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי" שֶׁהוּא שֶׁפַע פְּנִימִי מִן הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר ומסוד החלב המתמתק לְקַשֵּׁר הַתִּפְאֶרֶת וְהַמַּלְכוּת - כלומר לחבר את התפארת למלכות - יַעֲקֹב וְרָחֵל, יעקב הוא כינוי קבלי לספירת התפארת ורחל היא כינוי לספירת המלכות אני מחבר את יעקב ורחל זה נקרא בקבלה ייחוד או זיווג הכוח הרגשי עם הכוח המעשי וְהַגְּבוּרָה בְּנֶצַח אוֹ בְּהוֹד זה מאפשר לי לחבר את הגבורה את הדין את הקושי בנצח או בהוד, נצח והוד זה חיבור בין שתי הכליות. נצח מאפשר לי להיות נחוש להגשמה העצמית והוד מאפשר לי להתמיד לפעמים אנחנו נחושים להתחיל שינוי אבל זה לא מספיק לכן אנחנו לא עומדים בזה נצח שנותן את הנחישות זה לא מספיק אנחנו צריכים להתמיד ואת יכולת ההתמדה אנחנו מקבלים מספירת ההוד אנחנו מקבלים ממנה גם היכולת להתמיד וגם את היכולת להתגבר על מכשולים כלומר שתיה שתיתי ייני עם חלבי גם מחבר את התפארת למלכות את יעקב ורחל וגם מאפשר לגבורה לפעול מתוך נחישות ולהצליח ולהתגבר על מכשולים. לוויה? כִּי כֵן פֵּרְשׁוּ בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא רעיא מהימנא- משה רבנו הרועה הנאמן חלק בזוהר שהגיעו בו סודות ממשה רבנו לרבי שמעון בר יוחאי וחבורתו(וַיִּקְרָא, דַּף ד.). וְהַ"לְּוָיָה" לְהָבִיא עַצְמוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שָׁם עִמָּהֶם בִּדְיוֹקַן עֶלְיוֹן לְלַוּוֹתָם שָׁם. עוֹד לְהָבִיא שְׁאָר הַסְּפִירוֹת שָׁם עִמָּהֶם לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְוָיָה טוֹבָה. וְכַמָּה דְּבָרִים נִכְלָלִים בְּתִקּוּן זֶה. כפי שאנחנו מלווים אורחים שמתארחים אצלנו בבית. מי הם המלווים לתפארת וליסוד כדי לגרום להם להישאר תמיד במלכות? המלווים הם ההשתדלות היום יומית להתחבר לאני הגבוה להיות מי שאני באמת בחיי היום יום ומי שאני באמת זה מדרגת החיה ומדרגת היחידה אומר הרמ״ק והלוויה להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן עליון הדיוקן העליון שלנו הוא בעצם הדמיון שלנו לבורא במידות הגבוהות וביכולות הגבוהות שלנו אותם הזכרנו ולמדנו אם בחיי היום יום אנחנו במודעות לפעול מתוך התובנות הנכונות באיזון רגשי זה נקרא שאני מלווה את התפארת והיסוד במלכות לכל ספירה עשר הספירות יש את הסגולה שלה את כל הסגולות צריך להביא לידי ביטוי ואלו הסגולות שאנחנו מתבקשים להביא לחיי היום יום ללוות את התפארת והיסוד ומאפשרים להיות דרי קבע כלומר הופכים ליותר ויותר מאוזנים בחיים היום יום וזה מה שמפעיל אותנו ולא הקשיים אומר הרמק כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יִשְׁתַּדֵּל בְּצֹרֶךְ הֶדְיוֹט צורך האדם הרגיל-האדם הפשוט שאינו איש ציבור שאותו שאני מארח וִיכַוֵּן בִּרְמִיזָתוֹ כלומר שנתכוון ברמיזות שלו בהכנסת האורחים הרגילה וּמֻבְטָח הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה לְמַעְלָה כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בַּסּוֹדוֹת. הרמ״ק אומר שאם נמשיך להבין את סודות ונמשיך לעשות עבודה וכמו שאנחנו משפעים בעולם העשייה כך ההשפעה שלנו גם בעולמו עליונים ואנחנו כל הזמן נלך ונגדל וּמַה טוֹב לְהַזְכִּיר בְּפִיו רְמִיזַת כַּוָּנָתוֹ הַנְּכוֹנָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה לְקַיֵּם "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ" (דברים ל, יד) במצוות הכנסת אורחים בדרך הרגילה שלנו צריך לדבר על העניין בפה ושאנחנו מדברים על משהו, אנחנו נוציא את הדברים מהכוח אל הפועל וזה מה שלוקח אותנו להצלחה מחשבה יוצרת מציאות