פרק עשירי

פֵּרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית [זוהר בראשית יא, א] רבי שמעון בר יוחאי עֵצָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִן הַתּוֹרָה, הֵיאַךְ יִתְקַשֵּׁר הָאָדָם בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה וְיִתְנַהֵג בָּהּ, וְאַל יִפָּרֵד מִן הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת תָּדִיר

הספירות יוצרות את הכוחות שפועלים על העולמות ואת הכוחות שפועלים גם עלינו ויוצרים אצלנו תכונות, נטיות, מידות, מחשבות ויכולות רוחניות עד להגשמה עצמית

לאחר שלמדנו איך להתחבר ליג מידות הרחמים שישנן בכתר ולמדנו את כל עשר הספירות ולמדנו איך להתחבר ולהתנהל לפיהם ובכך להגשים את עצמנו בסוד מידת המלכות. נותן לנו הרמ״ק בפרק האחרון עצות מעשיות מתוך דברי הזוהר איך להתחבר לפעולות הספירות אצלנו שנשפיע את הטוב הזה לעולם בע״ה

 

וְצָרִיךְ הָאָדָם בָּזֶה לְהִתְנַהֵג כְּפִי הַזְּמַן רוֹצֶה לוֹמַר, לָדַעַת אֵיזוֹ סְפִירָה שׁוֹלֶטֶת וּלְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת הַתִּקּוּן הַמִּתְיַחֵס אֶל הַמִּדָּה הַשּׁוֹלֶטֶת

לכל שעה ביום ישנה ספירה מיוחדת שפעילה אנחנו צריכים להכיר באיזה שעה או באיזה חלק מהיום פועלת כל ספירה ולדעת להתנהל ולתקן את אותה הספירה

 

וְהִתְחִיל מֵהַלַּיְלָה, עֵת שְׁכִיבַת הָאָדָם עַל מִטָּתוֹ

פה הוא מייחס עניין מה עושים מהלילה מזמן השינה ועד הלילה שלמחרת

וַהֲרֵי הַשַּׁלִּיטָה הִיא לַיְלָה, מִדַּת הַמַּלְכוּת

בלילה שולטת מידת המלכות. על המלכות אנחנו אומרים לֵית לָהּ מַגְרְמָה כְּלוּם אין לה כלום מעצמה היא רק מראה לנו את מה שקיים במלכות. אין לה פעילות מעצמה כלל לכן גם שבת היא בסוד המלכות כי בשבת זה הזמן. הקב״ה נח אחרי 6 ימי הבריאה אז מלכות היא מנוחה היא כמו האדמה בבריאה שמאפשרת לעצים לצמוח עליה. 

ולכן הלילה היות שהוא זמן שקט, הוא הזמן שמחובר למידת המלכות.

וְהִתְחִיל מֵהַלַּיְלָה, עֵת שְׁכִיבַת הָאָדָם עַל מִטָּתוֹ וַהֲרֵי הַשַּׁלִּיטָה הִיא לַיְלָה, מִדַּת הַמַּלְכוּת וְהוּא הוֹלֵךְ לִישׁוֹן

השינה היא כמו מוות זה אחד חלקי 60 ממוות ולמה? בשינה אנחנו לא מודעים למה שקורה סביבינו, אנחנו לא שומעים ולא רואים הנשמה  שלנו עולה למקומות גבוהים ולכן היא פחות ממלאה את הגוף ולכך אומרים שזה כמו אחד חלקי 60 ממוות 

הַשֵּׁנָה הִיא כְּעֵין מִיתָה וְאִלָנָא דְמוֹתָא שָׁלְטָא

זה אומר ששולט כביכול אילן המוות יש אילנה דחיה כלומר אילן החיים עץ החיים ויש אילנה דְמוֹתָא עץ המוות עץ החיים זה עץ הספירות והוא משפיע על העולם. וגם התורה נקראת עץ חיים שכתוב עץ חיים היא למחזיקים בה בלילה זה לא הזמן של לימוד זה זמן של שינה והיות שזה לא זמן של עשייה אלה זמן של חידלון זמן של חשכה שפחות רואים מה קורה ומה נעשה אז כביכול נאמר פה שאילן המוות שולט מַה יַּעֲשֶׂה,? 

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לפעול בסוד הזמן הזה ולתקן? כדי שגם בזמן הזה שהוא כאילו נשלט ע״י אילן המוות 

יְתַקֵּן וְיַקְדִּים לְהִתְקַשֵּׁר בְּסוֹד הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ סוֹד מִדַּת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת קְדֻשָּׁתָהּ

אם בזמן הזה אנחנו מתחברים לקדושה אנחנו בעצם מתקנים את הזמן והופכים את הזמן שנשלט ע״י אילנה דמותא לזמן שנשלט ומפעם את אילנה דחיה – את עץ החיים. ומה היא מידת המלכות מבחינת קדושתה? הפנימיות של מידת המלכות זה בעצם ההגשמה העצמית שלנו אז אם אנחנו מגשימים את עצמנו, ומי זה עצמנו מי אנחנו? אנחנו לא נפרדים מבורא עולם. כל אחד מאיתנו  אנחנו נבראנו  כדי להגשים רצון אלוקי מסוים כדי להביא לביטוי את האור אלוקי ע״י כישרון מיוחד שיש לכל אחד מאיתנו כל אחד והכישרון שקיבל מהשם בלילה אנחנו צריכים להתחבר ליכולת הזאת

יְתַקֵּן וְיַקְדִּים לְהִתְקַשֵּׁר בְּסוֹד הַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ סוֹד מִדַּת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת קְדֻשָּׁתָהּ 

וְלָזֶה יֵלֵךְ עַל מִטָּתוֹ וִיקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בְּכַוָּנַת הַלֵּב 

כדי לעשות את זה ולתקן כביכול את מידת המלכות. ולמה כביכול? כי את ספירת המלכות אי אפשר לתקן אנחנו יכולים לתקן רק את המידה שלנו רק את ההתנהלות שלנו. רק את איך שאנחנו תופסים את ספירת המלכות איך היא הופכת להיות מידה מהתנהלות נכונה על ידינו. אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ברוח הספירות ולא את הספירות עצמן כי הספירות הם שלמות והאלוקות היא שלמה לחלוטין

וְלָזֶה יֵלֵךְ עַל מִטָּתוֹ וִיקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בְּכַוָּנַת הַלֵּב 

כשאנחנו נשכבים על המיטה, מה הכוונה לקבל עול מלכות שמים שלמה בכוונת הלב? אנחנו אומרים אבא אהוב שלנו נתת לנכון כוחות כאלה וכשרונות כאלה תודה רבה לך אבל זה בעצם לא אנחנו, אנחנו מתבטלים אליך אנחנו רק צינור שמעביר אותך ומעברים הלאה את הקדושה שלך ואת מה שרצית לתת לעולם, אנחנו רוצים בזמן השינה להתאחד איתך וללמוד איך להגשים את עצמנו כלומר את האור של בורא עולם במלואו ולתת אותו לעולם והכי חשוב להתכוון לזה במחשבה הלכנו לישון ומה עושים בהמשך

קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה

הרמ״ק מדבר כאן על מנהג שנקרא תיקון חצות

קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה יִטֹּל יָדָיו מִהַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם וְיַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ וִיבָרֵךְ וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.

מה עושה מי שנוהג במנהג של תיקון חצות למה הוא צריכים להתכוון? ראשית ליטול ידים. ליטול ידים מהקליפה השולטת עלינו. אם יש לנו פרי ויש עליו קליפה  הקליפה מסתירה לא נותנת לנו לראות מה יש בפנים היא לא נותנת לנו לדעת איך נראה הפרי או מה התכונות והסגולות שלומצד שני הקליפה גם שומר על הפרי שלו יתקלקל מה הכוונה ייטול ידיו מהקליפה השולטת עליהם? בזמן השינה היות ושאנחנו מדמים את זה לחידלון ולמוות. ובתפיסה שלנו מוות זה דבר רע. ההתייחסות שלנו למוות כדבר רע הוא בעצם אשליה כי לכל דבר יש מקום ומוות הוא לא חידלון בן אדם לא יכול למות כי הנשמה שלנו היא נצחית, הנשמה שלנו היא אלוהית מקסימום אנחנו פשוט יוצאים מהגוף  שהיווה בית עבורנו, בית מקדש.  מרכבה ואנחנו עוברים למימד אחר להמשיך את הדרך שלא מסתיימת לעולם כי החיים הם חיי נצח. הקליפה, ההסתר תפיסת הפחד, תפיסת המוות.  זה סוג של קליפה שאפשר לכנות אותה לסוג של טומאה  אם כן אנחנו קמים ובזמן נטילת הידים אנחנו צריכים לכוון לכך שאנחנו מתנקים מהאשליות, מתנקים מתפיסת החידלון מתנקים מתפיסת המוות, מתנקים מהעצב מהדכדוך ויכולים לחוות שמחה גם בזמנים חשוכים    שהלילה יכול לסמל אותם

קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, יִטֹּל יָדָיו מִהַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם וְיַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ 

אנחנו אומרים שבזמן השינה בלילה שורה רוח רעה על הידיים ומה זה רוח רעה או רוח טומאה?רוב האנשים חווים תומאה וטהרה כדברים שהם אבסולוטים כלומר יש אנרגיות חיוביות ואנרגיות שליליות טומאה וטהרה זה לא דברים אבסולוטיים אם אנחנו אומרים שיש במציאות טומאה ואנחנו אני יודעים שהכול אחד  והכל אלוקות והאלוקות מושלמת והיא פועלת מתוך אהבה או מתוך י״ג מידות הרחמים.  שאני מאמין בכך שקיימת טומאה במציאות, מה אנחנו אומרים בעצם שחלק מהאלוהות הוא טמא, ואנחנו לא מודעים לכך שזה מה שיוצא מהתפיסה הזאת. בספר בפרדס החסידות והקבלה של רבי הילל ציטלין הקדוש אומר כך: טומאה וטהרה זה רק בתפיסה שלנו ברור שהכול קדוש והכל אלוהות אז מה זה טומאה וטהרה? אם אנחנו מתחברים אל הטוב אל האלוהות למחשבות חיוביות ומיטיבות לרגשות נעמים ולמעשים נכונים ומיטיבים ואם אנחנו דבקים בבורא וברצון להתקדם ולהגשים זו היא טהרה, טהרה זו תפיסה. ואם אנחנו מתחברים ההיפך- אנחנו לא רוצים לעשות מעשים טובים, ההפך מכך אנחנו חושבים מחשבות שהם אינן נעימים ואינן מטיבים איתנו ועם הזולת הרגשות שלנו לא נעימים המעשים שלנו לא נכונים ולא נעימים אנחנו לא דבקים בבורא, אנחנו לא מאמינים ביכולות שלו אנחנו לא מנסים להגשים את עצמנו זה נקרא מוות. וזאת טומאה. טומאה וטהרה זה עניינים של תפיסה ולא עניינים אבסולוטיים בתורה ובחז״ל לקחו מעשיים מסוימים שיסמלו עבורנו טומאה וטהרה. ומשם תיקנו לנו נטילת ידים ותיקנו לנו מקווה וכל מיני מעשים שיסמנו מבחינתו התחלה חדשה. אם אנחנו הולכים למקווה ומתכוונים להתחיל מחדש ולשכוח את המחשבות השליליות את הרגשות הלא נעימים ואנחנו מקבלים על עצמנו להתחיל להנהל נכון, בנועם ולהתחבר ליעוד שלנו ולאלוהות, אז אנחנו מטהרים וזה מה מסמל המקווה וזה מה שמסמלת גם נטילת הידיים, אם אנחנו לא עושים את זה סתם שיחקנו שפכנו מים על הידים או טבלתי ויצאתי לא עשיתי שום דבר אבל אם אני מתכוון לכך הרי שנטילת הידיים והמקווה השיגו את שלהם. כי העיקר זה הכוונה והמודעות העיקר זה הרצון שלנו וההתנהלות שלנו בטוב בדבקות ובהגשמה העצמית זו טהרה מוחלטת.

קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, יִטֹּל יָדָיו מִהַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם וְיַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ וִיבָרֵךְ וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.

מה הכוונה יברך? יברך את ברכת התורה  לפני שמתעסקים בתורה ישנה ברכה שמברכים גם אחרי שנוטלים ידים ישנה ברכה וישנה מחלקות אם יברך בשם ומלכות כלומר הזכרת שם השם בזמן נטילת ידים בלילה או לא או רק יאמר ברוך אשר קידשנו במצוותיך על נטלית ידים ללא הזכרת שם ומלכות.  או נטילה בהתעוררות ללא ברכה.

 

קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, יִטֹּל יָדָיו מִהַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם וְיַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ וִיבָרֵךְ וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר עָלֶיהָ [ב-משלי ו’, כ”ב], “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”, מִן הַחִיצוֹנִים, “וַהֲקִיצוֹתָ הִיאתְשִׂיחֶךָ”. 

מה הכוונה ויתקן השכינה בעסק התורה? ידוע שהשכינה מושלמת. האל שוכן במציאות וזה נקרא שכינה. שכינה זה בעצם תפיסה תודעתית שלנו שאנחנו מזהים את המשכן האלוהי בכל מקום וגם בנו בכך שאנחנו מזהים שהכול אלוהות זו השכינה.אין צורך שהאל ישרה את שכינתו הכול זה הוא והכול אחד השראת שכינה זה בתפיסה שלנו להשרות את השכינה בתוכנו נתווה הקבה להיות לו דירה בתחתונים שאנחנו נהיה הדירה שלנו ושאנחנו נזהה אותו בכל מקום אז מה הכוונה ויתקן השכינה? הכוונה שנתקן את התפיסות שלנו ונבין שהכול אלוהות

וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה

איך עושים את זה? ע״י זה שאנו עוסקים בתורה בלימוד ספרי הקודש ובלימוד החוכמות ובלימוד האמת ואנחנו מתקדמים כל הזמן בתפיסת המציאות וכאשר מה הוא מדע העל שאליו מכוונים כל המדעים וספרי הקודש? מדע העל זה מדע האלוקות זה בעצם התפיסה העמקה בהנהגה האלוהית זאת החוויה האלוהית והידיעה שהכול אחד ושאין עוד מלבדו. זה מדע העל וזוהי תורת העל ויש לזה עוד אין סוף השלכות אבל זו כל התורה על רגל אחת לכן חשוב ללמוד את זה

וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.

 וְעַל זֶה נֶאֱמַר עָלֶיהָ (על התורה)[משלי ו’, כ”ב], “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”, מִן הַחִיצוֹנִים, “וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ”. 

הפסוק המלא לפי רשי

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ 

(על פי רש״י בחיים כלומר בזמן שאנחנו בחיים התורה מנחה אותנו האמת של התורה מכוונת אותנו. חיפוש האמת צריכה להיות נר לרגלנו)

בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ 

רש״י אומר (הכוונה שאנחנו בקבר שכבר אנחנו לא עם גוף, אלא בעולם הנשמות לומדים מסיקים מסכנות ממה שחיינו, מתכוננים לחיים הבאים והתורה שומרת עלינו. בזכות כל מה שלמדנו בחיים הקודמים שומר עלינו, מזין אותנו ושומר את הדרגה שהגענו אליה.

וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

אומר רש״י הכוונה לתחיית המתים לעמוד בדין  והקיצותה הכוונה? שכאשר אנחנו מתעוררים מהאשליה ומגיע הזמן של תחיית המתים ואש יש את מה שנקרא יום הדין כל מי שמתעורר צריך להיות מודע ולתקן את הדברים שבהם הוא תהה ולדבוק בדרך האמת. כי בלי זה לא מתעוררים  לגמרי אבל מי שמתעורר באמת, ואומר אוקיי אני יודע לא מספיק רק לדעת צריך להתנהל על פי מה שאנחנו יודעים בכל מקרה למעשה התורה והאמת שאליה הגענו מלווה אותנו גם באותו יום דין שמתרכש בתחיית המתים ומה בדיוק יום דין ומה זה תחיית המתים? זה בערך ההבנה מתוך העניין ואפשר לחקור את זה לאין סוף

אומר הרמ״ק כך

וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה

ועל זה נאמר עליה

 “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”, מִן הַחִיצוֹנִים, 

בשכבך הכוונה בזמן שאנחנו הולכים לישון התורה שלמדנו במשך היום או במשך החיים עד עתה שומרת עלינו

בזמן החידלון (המוות) כביכול ומה הכוונה שהתורה שומרת עלינו? 

לפעמים אנחנו שואלים לאן מגיע הנשמה בזמן השינה. הנשמה מגיע אל המקום שאילו התחברנו ביום 

אל המקום שאילו התודעה שלנו מחוברת לשם אנחנו נשאבים בזמן שאנחנו ישנים

ניתן לכנות את זה שהתורה, 

האמת היא השגה וככל שהתחברתי ליותר אמת אני נשאב בשנתי למקום יותר גבוה 

כלומר התורה שלמדנו בה שומרת עלינו בזמן השינה.

“בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”, מִן הַחִיצוֹנִים, 

מה הם אותם חיצונים? 

חיצונים זה כינוי למזיקים למין תודעות שאינן מוארות

שיכולות להתחבר לאנשים שהמחשבות שלהם הן שליליות שהרגשות שלהם הן שלילים שהמעשים שלהם לא נכונים

בכך אנחנו גורמים לישויות שהם אינן מוארות להתחבר אלינו ולהפעיל אותנו

אבל באיזה שהוא מקום זה גם בא לטובה כי אנחנו מרגישים דברים לא נעימים

וכדי לתקן, כל גירוש של כוחות כאלה לא ממש עוזר לנו, 

כי אם נמשיך להתנהל כך יבואו כוחות אחרים קשים יותר

התיקון האמיתי וההשתחררות מאותם חיצוניים זה בא מתיקון פנימי. מתיקון המחשבות הרגשות וההתנהלות

אם אנחנו מתוקנים אז מי שדבר בנו אלה הן ישויות אור ותודעות עליונות שבעצם מפרות אותנו וגורמות לנו להתקדם יותר מהם ויותר בנועם.

אם כן העסק בתורה על נאמר 

“בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”, מִן הַחִיצוֹנִים,

שאגב חיצונים אפשר גם לחשוב בעל על המחשבות שלנו שהם אינן המחשבות הפנימיות הנכונות הטובות והאמיתיות

אלא דעות שהן חיצוניות לנו ושהן חיצוניות לאמת.

“וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ”. 

זמן שהקצנו משנתנו לתיקון חצות אנחנו משוחחים ועוסקים בתורה.

וְתִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהּ, 

התורה האמת מתחברת אלינו הידע ממש יורד אלינו, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו

והבל יתאר מסייעים בידו, שכוונת הלב שלנו היא אמיתית להתחבר לאמת ולידע הנכון, בכך עוזרים לנו.

ועל זה נאמר, ״ותתקשר עמו״ יש ביטוי קבלי שנקרא משיחת מוחין לקבל דעות נכונות מלמעלה

כלומר התורה מתחברת אלינו.

וְתִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהּ, 

כלומר אנחנו מתחברים אל האמת 

וְיִתְעַלֶּה דְּיוֹקַן נִשְׁמָתוֹ בְּגַן עֵדֶן עִם הַשְּׁכִינָה הַנִּכְנֶסֶת שָׁם עִם הַצַּדִּיקִים, 

וְהַתִּפְאֶרֶת יָבֹא שָׁם גַּם הוּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים וְעִמּוֹ בְּחֶבְרָתָם, 

שֶׁכֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. 

כמה דברים על גן עדן:

נביט בגרף של העולמות לפני הדרגות

יש את עולם העשייה

העיגול האמצעי מייצג את עולם העשייה את עולם החומר ואת העולם שבו אנחנו פועלים עם החושים שלנו

מעגל שני הוא עולם היצירה זה עולם הרגש, העולם שבו נמצאים מלאכים שלומדים  וזהו העולם הרגשי

העולם שמסייע לנו להתחבר לאיזון הרגשי השלם שמקובלים קוראים לו השתוות

מה הכוונה השתוות? 

השתוות היא מצב תודעה מוחלט של שמחה בחלקנו, היא מצב של אושר עדין ונעים שאנחנו בסיפוק. 

מצב כזה שאם חלילה כועסים עלינו או מחפשים להעליב אותנו אנחנו לא נעלבים.  

אנחנו במרכז של עצמנו ויותר מזה אנחנו יכולים לראות את המקום של זה שניסה לפגוע בנו

כמה הצד השני פועל ממקום קשה ולכן הוא מתנהל בכזה קושי ובדרגות הרגש שלנו מזהים מיד 

ואנחנו נמצא את עצמנו באמת רוצים לעזור לצד השני בגובה העיניים ולא ברחמים

ולא לומר הוא מסכן אלא בחמלה אמיתית.

השתוות הוא מצב שאם משבחים אותנו זה לא מרים לנו את האגו, אנחנו פשוט שווי נפש.

מצב אנחנו משיגים אותו אם אנחנו מחוברים לחלוטין לעולם היצירה המדרגה שנקראת רוח.

ואותו עולם היצירה שבו גם נמצאים מלאכים שגם הם עוזרים לנו להרגיש רגשות ושומרים עבורנו רגשות אותו ממד נקרא גן עדן תחתון.

כלומר זה גן עדן ומקום של נועם רגשי גדול שאדם עולה אליו לאחר המוות

ואם המעשים שלו היו טובים ברובם והיו מונעים רגשית, מתוך רגשות נעימים על עצמו ועל הזולת.

כשאנחנו עולים לגן עדן אנחנו מודעים להשלכות של כל המעשים הטובים שעשינו

איך זה פעל עלינו וגם על העולם כולו זה סיפוק ענק.

וחלק נוסף של גן עדן הוא העניין שככל שאנחנו עולים בעולמות, אנחנו מתקרבים לחוויה האלוהית שנובעת שלמות ולכן חלק מהנועם של גן עדן הוא לא רק הסיפוק של מה שעשינו אלה ההתקרבות לעצמי הגבוה שלנו שמכונה בקבלה יחידה, שנמצא בתוך הקב״ה.

ישנה בגן עדן מדרגה נוספת שנקראת גן עדן עליון וזה העולם הבריאה:

עולם השכל, עולם המחשבה, העולם שמספק לנו תובנות נכונות 

ומי שעולה לעולם הבריאה יכול לגעת במה שנקרא סוד המרכבה שהפרוש שלו היא

להתחיל להבין את ההנהגה האלוהית ולמה קורה מה שקורה ולמה האל מנהל את העולם כך ולא כך

למה למשל שקורים דברים שאנחנו מפרשים אותם לדברים קשים.

ומה הנחיצות של כל דבר בתמונה הכללית לכן אם אדם בחייו השכיל ולמד תורה ועסק בידע, למד את האמת ורצה להשכיל באלוקות

הוא נשאב בזמן מותו אל גן העדן העליון שנמצא בעולם הבריאה. שהסיפוק שבו הוא לא סיפוק רגשי אלא סיפוק שיכלי, הסיפוק של ההבנה

עכשיו אני מבין למה זה קרה וזה קרה. עכשיו אני מבין שהכול לטובה. עכשיו אני מבין את הנחיצות של הדברים

עכשיו אני מבין יותר ויותר את ההנהגה האלוהית.

כמה פסוקים מתוך ירמיהו ט כב

כב

כֹּה אָמַר יְהוָה אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ.

כג

כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּיבְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה. 

פה אפשר לראות שידעת הבורא הוא בעצם מדע העל כמו שאמרנו קודם שאפילו בחכמה רגילה אפשר להתהלל.

כל אדם שלומד הרבה תורה במובנה הרגיל ולומד הרבה חוכמות במובנן הרגיל ונשאר במובן הרגיל

על זה נאמר אל יתהלל חכם בחוכמתו.

כתוב אם למדת תורה הרבה אל תחזיק תורה לעצמך כי לכך נוצרנו

מהו הדבר הנשגב ביותר? מהו מדע העל? 

על זה נאמר בירמיהו ב פרק כג

כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי 

מדע העל הוא לא שכל רגיל אלא הוא ההשכלה באלוהות וכאשר אנחנו נמצאים בעולם הבריאה 

אנחנו מתחילים להשכיל באלוקות וזה גן עדן עליון.

אומר הרמ״ק

וְתִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהּ,

יִתְעַלֶּה דְּיוֹקַן נִשְׁמָתוֹ בְּגַן עֵדֶן עִם הַשְּׁכִינָה הַנִּכְנֶסֶת שָׁם עִם הַצַּדִּיקִים, 

וְהַתִּפְאֶרֶת יָבֹא שָׁם גַּם הוּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים וְעִמּוֹ בְּחֶבְרָתָם, 

שֶׁכֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. 

העיסוק בתורה והעיסוק באמת גורם לנו להגיע לעולמות גבוהים

וגורם לנו להתחבר לגן עדן בזמן המוות וגם בחיים.

אם אנחנו מקבלים תובנות נכונות זה אומר שהתחברנו לגן עדן עליון בחיינו

ואם אנחנו מקבלים איזון רגשי זה אומר שבחיינו אנחנו מחוברים לגן עדן תחתון.

אנחנו יודעים שנשמות הצדיקים בזמן הפתירה נמצאות בממדים האלה של גן עדן

ולכן אדם שמתחבר לממדים האלה ולא רק בזמן המוות אלא גם בזמן שאנחנו בחיים

אם אנחנו במדרגה אז.. חלק קטן מאיתנו נמצא כאן בעולם העשייה בעולם החומר

אבל חלק מאיתנו אולי אפילו גדול יותר נמצא בעולמות עליונים ונמצא עכשיו גן עדן

גן עדן תחתון הוא האיזון הרגשי והאיזון הרגשי כפי שלמדנו בספר קשור לשש הספירות האמצעיות 

הכוונה לחסד, גבורה , תפארת, נצח, הוד ויסוד

שאפשר לקרוא במילה כללית לכל שש הספירות האלה שמאזנות אותנו מבחינה רגשית ומבחינת התכונות שלנו

אפשר לקרוא לזה תפארת וזה נקרא שהתפארת נמצאת עם הצדיקים בגן העדן.

בגן העדן התחתון. האיזון הרגשי מלווה את הצדיקים, עונג רגשי גדול ואותו עונג רגשי

משחרר אותנו ומאפשר לנו לעסוק בתורה ובידע הגבוה יותר, כי אנחנו לא מוטרדים.

וְתִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהּ,

יִתְעַלֶּה דְּיוֹקַן נִשְׁמָתוֹ בְּגַן עֵדֶן עִם הַשְּׁכִינָה הַנִּכְנֶסֶת שָׁם עִם הַצַּדִּיקִים, 

וְהַתִּפְאֶרֶת יָבֹא שָׁם גַּם הוּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים וְעִמּוֹ בְּחֶבְרָתָם, 

כלומר איתנו אם אנחנו מחוברים לגן עדן

ועם הצדיקים אם אנחנו מחוברים אל התפארת

שֶׁכֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. 

כולנו זקוקים למודעות ולעבודה איך להשיג את האיזון הרגשי שלנו

וזה נקרא שאנחנו מקשיבים לתפארת וגם שאנחנו ומקשיבים לתורה ולאמת כולה

ואם אנחנו עושים את הדברים האלה בזמן שינה או בזמן תיקון חצות, לומדים תורה.

הֲרֵי מַמָּשׁ נָסַע עִמָּהּ מֵהַמִּיתָה וְהַשֵּׁנָה אֶל סוֹד הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים, וְנִקְשָׁר בְּסוֹד גַּן עֵדֶן, 

וְהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ עָלָיו אוֹר הַתִּפְאֶרֶת הַמִּתְנוֹצֵץ בְּגַן עֵדֶן עַל הַצַּדִּיקִים. 

וְכֵן פֵּרֵשׁ בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה בזוהר[ק”ל, ב]. 

עכשיו מעל כל זה יש עוד שני ממדים שהם יותר גבוהים מגן עדן 

ממד האצילות ומעליו והאין סוף גן עדן זה כמו לונה פארק שהוא התבלין

אבל מי שמגיע להארה לרוח הקודש ולנבואה עובר את גן עדן למדרגות שקשה לתאר ולהסביר, 

ומי שחווה את זה יודע בטח יודע. בממד האצילו חווים שלווה עילאית

חווים אהבה ללא תנאי, ורואים שהאל אוהב אותנו ללא תנאי ולא משנה מה עשינו

הוא מחייה אותנו וזה מה שאומר הרמ״ק

עוד בפרקים הראשונים של י״ג המידות וגם שאנחנו חוטאים וגם בזמן החטא

יש לו סובלנות אין סופית לעזור לנו ולקיים אותנו להוליך אותנו יד ביד ולתמוך בנו ובהתפתחות שלנו.

ואת זה אנחנו מגלים בממד האצילות האהבה ללא תנאי ואין כלל כעס

האל לא באמת כועס וכל הביטויים של הכעס שנמצאים בתורה ובתנך 

אל קנא ונוקם וכיוצא באלה וחרף השם בכם זה ביטויים דידקטיים

אנחנו ילדים קטנים מבחינה רוחנית כמו ילד שלא עושה משהו כי הוא לא רוצה שאבא ואמא יכעסו 

כך אנחנו, שאנחנו לא מפותחים אנחנו לא מתנהלים בטוב מתוך האהבה לאמת אל עצמי הגבוה ולקב״ה

אלא מפחד העונש מפחד שיכעסו עלינו ולכן במקום שאנחנו לא מפותחים 

אנחנו צריכים לחשוב שהאל כועס עלינו.

אבל זה רק ביטויים חינוכיים השם לא באמת כועס ואת זה רואים בעולם האצילות ובמימד האצילות. 

בכתר ושם גם אנחנו מגלים את הרצון הגבוה ביותר שלנו ומה אנחנו רוצים.

ובממד הבא של האין סוף אנחנו מתבטלים לא חשים את הגוף הפיזי

לא מרגישים רגשות ולא חושבים מחשבות לא מגדירים גם לא את עצמנו 

אנחנו לא מוגדרים בכלל ואין גדר מסביבנו שמגבילה אותנו

ואנחנו אפילו לא רוצים דבר כלל אנחנו פשוט קיימים ואם הקב״ה רוצה

אנחנו חווים את כל הקיים כיחידה אחת ואולי לכן המדרגה הזאת נקראת מדרגת יחידה

הכול יחידה אחת והכל מחובר ואם האל רוצה אנחנו זוכים לחוות אותו

בכבודו ובעצמו וזוכים לראות שהכול אחד

בתוך אותה תודעת על בעלת רצון בעלת יג מידות הרחמים בעלת כוונה בעלת ההנהגה של המציאות שבראה את הכול בתוכה

ומי שיודע לעלות לשם ולרדת כמעט מתי שהוא רוצה נקרא מואר או נביא.

אז עד עכשיו דיברנו איך אנחנו מתנהגים על פי הזמן בלילה 

כלומר מתנהגים בסוד ספירת המלכות בזמן בשינה ובזמן תיקון חצות.

מה יעשה מי שלא נוהג בתיקון חצות?

או מי שדרכו הרוחנית היא איננה קיום המצוות במובן הרגיל של המילה?

איך אנחנו מתחברים למידת המלכות בזמן שהיא שולטת כלומר בזמן השינה

אז מה שאנחנו צריכים לעשות לפני שאנחנו נכנסים למיטה ונרדמים

אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש וצריכים להבין מה עשינו לא נכון ולהחליט לתקן

כי מלכות זה תיקון וזה הגשמה נכונה ומלאה ולהבין מה כן עשינו נכון ולקבל את הסיפוק מהדברים הנכונים שעשינו

ומוכנים להחליט להמשיך ולהחזיק ולעשות את העשייה הנכונה

ודבר שמאד עוזר לזה הוא שאנחנו צריכים לתרגל הודיה כל לילה כל לילה פשוט למנות את כל הדברים שאנחנו מודים עליהם.

להודות על כל מה שהבורא עזר לנו על כל ההצלחות שלנו 

על כל הדברים הטובים הנעימים שיש מסביבנו ושהיו מסביבנו ועל כל ההישגים שלנו

ועדיף למנות אותם אחד אחד כל לילה שאנחנו בהודיה אנחנו מבינים שאנחנו בדרך הנכונה 

והקב״ה עוזר לנו ושאנחנו מתנהלים יותר ויותר נכון כי מלכות זו התנהלות נכונה. זאת המלכות בקדושתה.

ומה לעשות במקום תיקון חצות?

אנחנו צריכים לשמר את התודעה הזאת לא רק לפני השינה אלא גם בזמן בשינה

כלומר אם אנחנו מתעוררים בלילה לאיזה שהוא צורך שזאת תהיה המחשבה שלנו

שאנחנו רוצים להתנהל נכון שאנחנו רוצים להגשים את עצמנו.

ולהיות ברצון להגיע הביתה שלמים לאני הגבוה שלנו והאלוקות.

שאנחנו רוצים להביא לידי ביטוי את הכשרון שלנו את האור האלוהי שלנו, גם לבטא אותו לעזור ולתרום בעזרתו לעולם

כלומר להיות בתודעה גבוה ובתודעה אלוקית גם שאנחנו מתעוררים וככל שאנחנו מתאמנים בזה לפני השינה ובזמן השינה וגם חושבים על זה במשך כל היום, 

על הדבקות באלוקות ובמלכות בעשייה הנכונה ובהגשמה ואנחנו מכווננים לזה ורוצים בזה כל הזמן

זה נכנס גם לחלומות שלנו. והחלומות שלנו מתחילים לקבל צורה אחרת ואנחנו לומדים ומודעים גם בחלום

ואז גם בזמן בשינה אנחנו עושים כמה תיקוני חצות בזמן החלומות שלנו.

נבין למה אנחנו מתחברים במהלך היום                                       

הִשְׁכִּים וְעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, הִתְחִיל הוּא גַּם כֵּן לָבֹא לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקָשַׁר עַצְמוֹ בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת. 

שהם שלוש הספירות  חסד – גבורה – ותפארת

נראה שלכל אחד משלוש הספירות יש זמן מתאים ביום

שבבוקר שולטת ספירת החסד – בצהרים הגבורה – בערב התפארת.

הִשְׁכִּים וְעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, הִתְחִיל הוּא גַּם כֵּן לָבֹא לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקָשַׁר עַצְמוֹ בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת. 

בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אָמַר [תהלים ה’, ח’] “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא וְגו'”

הפסוק המלא הוא

ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קודשך ביראתך

בפסוק הזה כלולים שלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב.

שאברהם מיצג את מידת החסד – יצחק את מידת הגבורה – ויעקב את התפארת

בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אָמַר [תהלים ה’, ח’] “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא וְגו'”

וְכוֹלֵל עַצְמוֹ בְּסוֹד הַתִּפְאֶרֶת אָדָם, 

כָּלַול חֶסֶד וּגְבוּרָה וְתִפְאֶרֶת, וְנֵכְנָס לִכְנֶסֶת מַלְכוּת.

מה הכוונה? מה זה תפארת אדם?

וְכוֹלֵל עַצְמוֹ בְּסוֹד הַתִּפְאֶרֶת אָדָם, 

כָּלַול חֶסֶד וּגְבוּרָה וְתִפְאֶרֶת,

אנחנו יודעים שאפשר לראות את הספירות את עץ החיים שדיברנו עליו קודם

שנקרא גם אילן הספירות כיושב על שלושה קווים העמוד הימיני שנקרא עמוד החסד 

שכולל את הספירות חכמה חסד ונצח והוא עמוד החסד עמוד הנתינה עמוד האהבה עמוד הרגשות הטובים.

העמוד השמאלי שנקרא עמוד הגבורה עמוד הדין והוא כולל את הספירות בינה – גבורה – והוד.

והאמצעי שיש לו צד אחורי וצד קדמי בצד האחורי יש לנו את הספירות 

כתר – דעת  – תפארת – יסוד ומלכות.

ובחלק העמוד האחורי הוא מעגלי מהתפארת יש  עמוד שיורד בקו האמצע של הגוף בתוך עמוד השדרה 

עד המלכות התחתונה קצה איבר המין וגם מלפנים הוא יורד על פני העור של הגוף

מגיע אל הפה שהפה גם הוא קשור לספירת המלכות, המלכות העליונה. 

וממשיך לרדת על פני העור עד שהוא מגיע אל המלכות התחתונה אל קצה איבר המין

והעמוד האחורי והעמוד הקדמי הם בעצם שניהם יחד העמוד האמצעי

כלומר הם נאחזים למעלה בכתר ונאחזים למטה במלכות

העמוד הימני מסומל בקבלה או בחזון המרכבה בספר יחזקאל בפרק הראשון

בדמות של אריה שמייצג את מידת החסד.

העמוד השמאלי ששייך לגבורה לדין מיוצג על ידי פני שור

העמוד הקדמי על ידי פני נשר

והעמוד האחורי על ידי פני אדם

וזה נקרא, וחולל עצמו בסוד התפארת אדם כלול חסד גבורה תפארת

מה הכוונה? מתי האדם שבנו בא לידי ביטוי אם אנחנו מאוזנים 

חסד דין ורחמים ואנחנו לא הולכים רק לחסד ונתינה ואיבוד כל הכוחות ותשתוש

אנחנו לא הולכים רק לדין ולקבלה ולצמצום ולדאון שיוצרות הרגשות שאינם נעימים

אלא אנחנו בקו האמצע בקו האיזון וקו האיזון נקרא גם קו הרחמים ונקרא גם אדם

ומיוצג על ידי בני אדם בחזון המרכבה של יחזקאל 

האדם השלם הוא האדם שמצליח לאזן את שלושת העמודים שלו

והוא זה שמגיע אל ההארה ואל הנבואה

בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אָמַר [תהלים ה’, ח’] “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא וְגו'”

ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קָדְשְׁךָ ביראתך

וְכוֹלֵל עַצְמוֹ בְּסוֹד הַתִּפְאֶרֶת אָדָם, כָּלַול חֶסֶד וּגְבוּרָה וְתִפְאֶרֶת, מאוזנים

וְנֵכְנָס לִכְנֶסֶת מַלְכוּת. 

כלומר האיזון הזה מוביל אותנו למלכות לשכינה להגשמה מלאה

וּמְכַוֵּן בַּפָּסוּק בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת, “בְּרֹב חַסְדְּךָ” דָּא אַבְרָהָם, 

זה אברהם כי אברהם מייצג את מידת החסד

“אשתחווה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ” דָּא יִצְחָק,

כי את מידת הגבורה מייצג יצחק

 דְּמִסִּטְרֵהּ הִשְׁתַּחֲוָיָה לִכְפֹּף קוֹמָתוֹ נֶגֶד מִדַּת הַדִּין לִהְיוֹת נִדְחֶה מִפָּנֶיהָ, 

וְאָז הַשָּׁעָה נִדְחֵית מִפָּנָיו, כִּי יִמָּשֵׁךְ שֶׁפַע הָרַחֲמִים מִלְּמַעְלָה עָלֶיהָ לְמַתְּקָהּ,

השתחווה להיכל קודשך המשך הפסוק  מקושר ליצחק

דְּמִסִּטְרֵהּ הִשְׁתַּחֲוָיָה  שהוא מצד ההשתחוות ההתכופפות

כלומר לכפוף קומתו כנגד מידת הדין לקבל עליו את הדין להבין להיות בהודיה שהכול לטובה ואז הדין נדחה מפניו להיות נדחה מפנייה

ואז השעה נדחית מפניו, אם צריכה להיות שעה קשה הקושי נדחה ממנו. ולמה?

 כִּי יִמָּשֵׁךְ שֶׁפַע הָרַחֲמִים מִלְּמַעְלָה עָלֶיהָ לְמַתְּקָהּ,

כי נמשחים רחמים וממתקים את הגבורה ששיכת ליצחק ואם הוא מבין שהכול לטובה ומנסה להבין למה ואיך לגדול משבר או מכל אתגר

החיים שלו נהיים יותר ויותר מתוקים יותר מאוזנים ויותר נעימים וזה מיתוק הדין הקשיים שלו מתמתקים

“בְּיִרְאָתֶךָ” דָּא יַעֲקֹב, 

היראה זה יעקוב

כְּתִיב בֵּהּ  ככתוב בו[בראשית כ”ח, י”ז] “מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה”. 

שיעקב הגיע להר המוריה וישן שם וחלם את חלום יעקוב ואז הוא ראה

כתוב: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:

ואז שהוא קם הוא אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה הוא שער השמים.

מה נורא המקום הזה? כלומר נורא הוד מרומם ביותר.

היראה של יעקב היא יראה של רוממות ולא ייראה של פחד.

והֲרֵי כָּלַל עַצְמוֹ בָּהֶם 

(באבות ובשלושת המידות חסד גבורה ותפארת) 

והֲרֵי כָּלַל עַצְמוֹ בָּהֶם בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, כִּי מַחֲשָׁבָה שֶׁזָּכַרְנוּ הִיא הַכַּוָּנָה, 

כלומר שאני מתכוון להתכלל עם שלושת האבות עם שלושת המידות.

הַדִּבּוּר הוּא הַפָּסוּק, 

שאמרנו את הפסוק ואני ברוב חסדך וגומר

וְהַמַּעֲשֶׂה, הַבִּיאָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִשְׁתַּחֲוָיָתוֹ נֶגֶד הֵיכָלוֹ.

קֹדֶם תְּפִלָּה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, פִּיו מָקוֹר נוֹבֵעַ תְּפִלָּה וְיִחוּד יְסוֹד. מְקוֹר הַבְּאֵר נִפְתָּח בַּבְּאֵר 

בבאר שהוא בית הכנסת – הכוונה נקראת באר מים חיים  – התורה נקראת מים

שֶׁהוּא בֵּית הַכְּנֶסֶת, (שהוא מקום של תורה ומקום תפילה ומקום עבודת קודש.) 

ובאר זה מקום שמשקה את כולם זה מעיין של שפע כי אם אנחנו לומדים תורה אנחנו לומדים אמת ומתכווננים להגשמה העצמית להיות אדם.

אנחנו מזמנים שפע ומעבירים שפע לעולם.

קֹדֶם תְּפִלָּה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, פִּיו מָקוֹר נוֹבֵעַ תְּפִלָּה וְיִחוּד יְסוֹד. 

היסוד הוא הספירה הוא מידה שגורמת לנו להשתוקק כבר להיות אדם ולהגשים את אור האלוקי שלנו ולהגשים את עצמנו לחלוטין

פִּיו מָקוֹר נוֹבֵעַ תְּפִלָּה וְיִחוּד יְסוֹד. 

יחוד זה חיבור כשאנחנו מתחברים אל היסוד אל התשוקה להתחבר מעלה ומטה קודש וחול להפוך את החול לקודש.

ואין צורך להפוך את החול לקודש אלא צריך לראות את החול כקודש וזו היא שכינה לראות איך הכול קודש ואיך הקב״ה שוכן בתחתונים.

ואז אם אנחנו מייחדים את הרוח והחומר את הקדוש ברוך הוא עם החומר או אותנו עם הקב״ה מחברים את הכול ומשתוקקים לחיבור הזה

אז…..

מְקוֹר הַבְּאֵר נִפְתָּח בַּבְּאֵר 

( בבאר שהוא בית הכנסת)

וּמְתַקֵּן שְׁכִינָה בְּכָל יְכֹלֶת כַּוָּנָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ.

יוצא משם יוצא מבית כנסת אחרי תפילה שחרית ומה יעשה מי שלא הולך לבית כנסת? והדרך שלו היא אחרת בזמן הבוקר יתחבר למידת החסד למידת הנתינה למידת האהבה ויקרא ויחזור כל הזמן על מה שהרמ״ק לימד אותנו עוד קודם על איך אנחנו מחברים את מידת החסד אל ההתנהלות היום יומית שלנו. על הדברים האלה צריך לחשוב בבוקר ונחשוב להנכיח בהתנהלות שלנו את מידת החסד ואיך אנחנו מעבירים חסדים אל העולם ואיך אנחנו הופכים לאדם שלם שכלול מחסד דין ורחמים שהם חסד – גבורה ותפארת. כל הזמן לחשוב לעשות מעשים בעניין הזה לדבר על זה, ללמוד תורה ללמוד אמת.

יוֹצֵא מִשָּׁם, (הכוונה מבית הכנסת) עוֹלֶה בְּסוֹד הַתּוֹרָה וּמִתְקַשֵּׁר בָּהּ בְּסוֹד מִדַּת הַיּוֹם, וּמִתְנַהֵג עִמָּהּ כָּל הַיּוֹם, 

עַד שְׁעוֹת מִנְחָה שֶׁמִּתְקַשֵּׁר בִּגְבוּרָה,

כלומר גם שיוצאים מבית כנסת אחרי תפילת שחרית ממשיכים להתחבר אל סוד התורה 

ואל סוד הידיעה ואל סוד ההתנהלות בחסד בנתינה וברגשות נעימים

עַד שְׁעוֹת מִנְחָה שֶׁמִּתְקַשֵּׁר בִּגְבוּרָה,

כי אז נכנסים לבית הכנסת ומתחברים למידת הגבורה

שֶׁהֲרֵי בַּבֹּקֶר נִקְשַׁר בְּחֶסֶד בִּתְפִלָּתוֹ, וּבַיּוֹם בְּתִפְאֶרֶת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, 

בשעות המנחה אנחנו מתחילים להתחבר

למידת הגבורה ובעצם לגבורה שקשורה בתפארת, או לגבורה שבתפארת, ליכולת להתגבר ולהתמיד בהנכחת מידת התפארת

וביכולת להתמיד בלימוד התורה בחתירה לאיזון רגשי ולהגשמה עצמית

שֶׁהֲרֵי בַּבֹּקֶר נִקְשַׁר בְּחֶסֶד בִּתְפִלָּתוֹ, וּבַיּוֹם (כלומר בצהרים) בְּתִפְאֶרֶת בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, 

בלימוד התורה בלימוד האמת

וּבָעֶרֶב בִּגְבוּרָה. וְכָל זֶה בְּמִדַּת יוֹם שֶׁהוּא בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְיַחֵד בְּסוֹד הַגְּבוּרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בְּצַד הַחֶסֶד. 

וּבֵין זֶה לָזֶה קוֹשֵׁר הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ בִּסְעֻדָּתוֹ, 

בזמן הסעודה מה עושים? גם הסעודה זו עבודה רוחנית

וּבֵין זֶה לָזֶה (בין התפילות בין לימוד התורה בין ההליכה לבית כנסת) 

וּבֵין זֶה לָזֶה קוֹשֵׁר הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ בִּסְעֻדָּתוֹ, שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם הָעֲנִיָּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הִלֵּל הַזָּקֵן [עיין ויקרא רבא פרק ל”ד] “יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ” [משלי י”ב, י’], וְזוֹ תִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בִּסְעֻדָּתוֹ, לִגְמוֹל חֶסֶד לְנֶפֶשׁ בְּהֵמָה וּלְקַשְּׁרָהּ בְּסוֹד הַמָּזוֹן. 

הענייה שעימה אנחנו גומלים חסד בזמן הסעודה והיא הנפש הבהמית שלנו וכאן נכנס לשני מושגים נפש בהמית ונפש אלוהית. נפש אלוהית זה הפן הרוחני שבנו שאנחנו שואפים למעלה ונפש בהמית זה לא בא בזלזול אלא כמו שלבעל חיים ישנה חיות, הנפש הבהמית שבנו היא כוח החיים שבנו שמחייה אותנו ומאפשר לנו להיות בעולם העשייה בעולם החומר ולעשות פה את עבודת ההגשמה והשריית השכינה בעולם העשייה את הנפש הבהמית אפשר לכנות גם הנפש הטבעית וגם הנפש החיונית כלומר הצד בנפש הכוח הרוחני שפשוט מחייה אותנו ומאפשר לנו להיות כאן לבעל חיים למשל ישנה נפש בהמית או נפש טבעית כלומר גם לחיה יש כוח חיים אבל ספק עם קיים בה נפש אלוקית כי לא נראה שבעל חיים מנסה להשכיל באלוקות ולנסות להגיע למעלות רוחניות ולמעלות גבוהות בידע שלו

בתניא שכתב האדמו”ר הזקן הראשון של חב”ד רבי שנאור זלמן מלדי הוא כותב בפרק הראשון שיש לנו לאדם שתי נפשות – נפש בהמית ונפש אלוהית.

וּבֵין זֶה לָזֶה קוֹשֵׁר הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ בִּסְעֻדָּתוֹ, שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם הָעֲנִיָּה הַזֹּאת, 

אז העניה הזאת היא הנפש הבהמית שנמצאת אצלנו בגוף ואנחנו צריכים לחיות אותה במזון כי אותו בעל חיים הזה הוא הגוף הפיזי שלנו והוא המשכן האלוהי שלנו שמאפשר לנו להתפתח ולהביא את האור האלוהי שלנו לעולם.

וְזוֹ תִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בִּסְעֻדָּתוֹ, לִגְמוֹל חֶסֶד לְנֶפֶשׁ בְּהֵמָה וּלְקַשְּׁרָהּ בְּסוֹד הַמָּזוֹן. 

במזון אנחנו יודעים שזאת נתינה ולימוד תורה ואפשר גם לכוון שאנחנו הולכים ובכך לרומם את הנפש הבהמית ולרומם את הגוף שלנו. להפוך אותו לרוחני יותר ואם אנחנו יודעים שהכול פה זה אלוקות, גם המזון זה אלוקות ואנחנו חייב לדעת בכל מאכל ומאכל שנכנס שאלינו שזה לא המאכל אלא אלוקים שנמצא בתוך המאכל אלוקים יצר מתוך עצמו בכל דבר ודבר ויצר גם את האוכל עצמו בכדי לקיים אותנו אם אנחנו מודעים לכך ומאפשרים למזון הזה להניע אותנו. כך אנחנו הולכים ומתפתחים הולכים ונהיים מודעים יותר ומזינים את הנפש הבהמית שלנו והופכים אותה לנפש אלוקית ובכך הופכים אפילו את הגוף הגשמי שלנו ליותר ויותר רוחני.

וְאַחַר שֶׁעָלָה לִשְׁעַת הַמִּנְחָה וְנִקְשַׁר בִּגְבוּרָה, הִמְתִּין לָעֶרֶב וְיָרַד הַתִּפְאֶרֶת אֶל הַמַּלְכוּת, 

וַהֲרֵי הוּא עִמָּהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וְקוֹשֵׁר עַצְמוֹ בָהּ, וְנִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַכַּוָּנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, 

וְקוֹשֵׁר עַצְמוֹ לְמַטָּה, תִּפְאֶרֶת בָּא לִבית מְלוֹנוֹ. 

בוקר זה זמן של חסד ואברהם תיקן את תפילת שחרית והמקור בגמרא במסכת ברכות דף כ״ו עמוד ב תפילות אבות תיקנום אברהם תיקן את תפילת שחרית שנאמר וישקם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני השם כלומר הבוקר והשחרית הוא זמן של חסד

יצחק תיקן את תפילת מנחה שנאמר

ויצא יצחק לשוך בשדה לפנות ערב

יצחק צהרים עד הערב צד הגבורה

יעקב תיקן את תפילת ערבית שנאמר

ויפגע במקום ויילן שם

אברהם גם האות השנייה שהיא ב׳ וזה בוקר יצחק שאות השנייה צ צהרים יעקב האות השנייה היא ע׳ שזה ערב

וכך אפשר לזכור את הספירה לכל זמן ביום ולכל תפילה.

וְאַחַר שֶׁעָלָה לִשְׁעַת הַמִּנְחָה וְנִקְשַׁר בִּגְבוּרָה, הִמְתִּין לָעֶרֶב וְיָרַד הַתִּפְאֶרֶת אֶל הַמַּלְכוּת, 

בזמן הערב פועלת ספירת התפארת שהיא הספירה של יעקב 

וַהֲרֵי הוּא עִמָּהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, 

מתפילת ערבית והלאה וְקוֹשֵׁר עַצְמוֹ בָהּ, 

כלומר הוא עושה עבודת מודעות שקשורה לנועם ולשקט של הלילה

לאיזון הרגשי הוא מקבל את השלווה ונהנה ממנה, הוא נח מכל עמל היום ונהנה. 

וְנִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַכַּוָּנָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל,

כלומר להתקשר למידת התפארת

וְקוֹשֵׁר עַצְמוֹ לְמַטָּה,  (מחבר את התפארת אל המלכות)

מתכוון שהאיזון הרגשי שהוא מכוון אליו יוביל לעשייה נכונה,  להגשמת האור האלוהי שלו

וְקוֹשֵׁר עַצְמוֹ לְמַטָּה תִּפְאֶרֶת בָּא לִבית מְלוֹנוֹ. 

כלומר מביא את התפארת אליו הביתה משרה את השכינה וגורם לכך שהתפארת תרד אל המלכות ומאפשר לאיזון הרגשי שבנו להשפיע על המעשים הנכונים שלנו שיהיו יותר ויותר נכונים

יָצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יִחֵד עַצְמוֹ מַמָּשׁ בְּמַלְכוּת לְבַד, 

כלומר בלי קשר לחסד גבורה ותפארת אלא ממש לחשוב על מידת המלכות

וּבְסוֹד קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.

אחרי שהתכוונו לקבל על עצמנו את התפארת ואת התפארת שבמלכות בזמן הערב בזמן תפילת הערב, שאנחנו יוצאים מבית הכנסת אנחנו מתחברים למידת המלכות מקבלים עול מלכות שמים מבינים שהכל אלוהות שהכול לטובה ושמכל מה שקורה אנחנו צריכים ללמוד. ובכך אנחנו משרים שכינה שהיא מלכות אנחנו מתכוונים לכך שבאמת הכול אלוקות וזה נקרא לקבל עול מלכות שמים.

וגם להחליט לדבוק בטוב באלוקות ובהגשמה העצמית שלנו ברצון שלהנו להגיע הביתה אל הבורא האחד השלם

וְזֶהוּ תְּקוּפָתוֹ בַּיּוֹם עִם תְּקוּפַת הַסְּפִירָה וּלְעוֹלָם דָּבֵק בָּאוֹר הַשּׁוֹלֵט. 

ובכך אנחנו מכוונים את התקופות ביום לתקופה ולזמן שהספירה שולטת בה ספירת מלכות בלילה – חסד זה הזמן והתקופה של הבוקר – הגבורה שולטת בצהרים – והתפארת בערב

וּלְעוֹלָם דָּבֵק בָּאוֹר הַשּׁוֹלֵט. בכוונות שלו.

מה עושה מי שלא הולך לבית כנסת? אז קודם צריך להבין מה זה בית כנסת בית כנסת הוא מקדש מעט אז מהו בית המקדש עצמו? מה מייצג בית הכנסת? בית המקדש הוא בית, בית מאבנים שמסמל את שכינת הבורא בעולם החומר בעולם העשייה זה מן סמל שמאחד את כולנו לחשוב על הבורא ולהתגעגע אליו כל הזמן ולהגיע אליו. אמנם בית המקדש לא הוא כשלעצמו הוא הבית האלוקי כי הקב״ה שוכן בכל מקום במובן שווה בשווה אבל הוא סמל שגורם לנו לעשות עבודה מודעות לחשוב על כך הקב״ה מתבטא כאן כל הזמן בעומק בית המקדש בא לעורר נטיות פנימיות בתוכנו כתוב נתווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים. כלומר הבורא משתוקק שאנחנו נהיה הדירה שלו ושאנחנו בגופנו נקיים את האלוקות בגופנו, בהתנהלות שלנו שאנחנו נהיה בית המקדש ונאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחת מאיתנו זו עצם העניין ואיך הקב״ה ישכון בתוכנו וזה מה שבאמת מסכם לנו את הספר ישתבח שמו לעד אם אנחנו מנכיחים בהתנהלות שלנו את י״ג מידות הרחמים ואת עשר הספירות הרי שבנינו אבן אחר אבן ומידה אחרי מידה מי״ג מידות הרחמים וספירה אחרי ספיר בנינו את בית מקדש השלם בתוכנו. אדם שלא הולך לבית כנסת צריך להיות מחובר לבית המקדש בהתנהלות היום יומית ויבין שהוא בית המקדש ושהוא בית הכנסת ואנחנו מקדש מעט ואיך? על ידי ההתנהלות שלנו, המעשים הנכונים המעשים הטובים עם הזולת וכל אחד לפני היכולות והכישרונות שלו רגשות נעימים כלפי העולם מחשבות נכונות ולהיות מחוברים לרוח ולנשמה הכי גבוה שאפשר.

 

עֵצָה זוֹ עִקָּרָהּ בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, וְהַשְּׁאָר מְקֻבָּץ מִמְּקוֹמוֹת רַבִּים מֵהַזֹּהַר, וְהִיא עֵצָה כּוֹלֶלֶת לְהִתְקַשֵּׁר הָאָדָם תָּמִיד בִּקְדֻשָּׁה וְלֹא יֶחְסַר עִטּוּר הַשְּׁכִינָה מֵעַל רֹאשׁוֹ.

אם אנחנו דבקים בדרך שהרמ״ק מראה לנו כאן שאותה הוא הביא מהזוהר הקדוש.ואת הפרק האחרון הוא מביא בעיקר מהזוהר בפרשת בראשית אבל ממקומות רבים מהזהר כך נתקשר תמיד לקדושה והשכינה תעטר אותנו ותהיה כתר מעל ראשינו מה שנקרא כתר המלכות החיבור בין הכתר לבין המלכות ושב״ה יתברך נזכה להגיע להגשמה המלאה להארה ולנבואה  יהי רצון שנזכה לחזור על הדברים  ותמיד ללמוד עוד ולהחכים עוד ועוד… ושנזכה בזכות הלימודים האלה לבריאות איתנה בנפש ובגוף לנו ולבני ביתנו וכל עם ישראל ונאמר אמן אמן ואמן ישתבח שמו לעד אין עוד מלבדו